את השאלה הזו "מה צריך לעשות כדיי להתאהב" שאלה אותי בחורה טובה בת 32 לאחר שסירבה לארבע הצעות חתונה שונות שקבלה במהלך השנים.
(קראתם נכון, ארבע פירושו  - 4 )

סירוב שבכל המקרים השונים, נבע בדיוק מאותה הסיבה. הבחורה פשוט לא הרגישה שהיא אוהבת את הבחור, ומימלא לא יכלה להתחתן  : לא עם זה, ולא עם זה, לא עם זה, וגם לא עם זה. כך נפלו להם ארבע הצעות חתונה שונות במהלך השנים.

לפני שאכנס לעומק הסיפור עלי להבהיר על מנת שלא תבינו אותי לא נכון. מדובר בבחורה מרשימה בהופעתה, חברותית וחכמה. במקרה שלנו מדובר על בחורה שסיימה תואר שני ועוסקת במקצוע אותו למדה. היא גם מרוויחה יפה בהתאם לכישוריה, השכר שלה גבוה מהשכר הממוצע במשק  ב  :  30% - 20%. . . . הופעה מרשימה כבר אמרתי ?/! 

עובדה היא שבכל פעם שקשר הסתיים, לאחר מספר חודשים התחיל קשר חדש. וגם בקשר החדש הבחור רצה אותה, רצה אותה מאוד, רצה אותה עד כדיי חתונה. . . .שבסוף לא יצאה לפועל כי היא לא הרגישה שהיא אוהבת (גם) אותו.

יתרה מכך עליי לציין  כי מדובר על הכרויות ארוכות, עם שכירת דירה ומגורים משותפים. עם  בחור אחד היא גרה חצי שנה, עם אחר שנתיים, עם עוד אחד בערך שנה, ועם הרביעי אני כבר לא זוכר, אבל גם מגורים משותפים אלו היו לפרק זמן ארוך. בכל אופן המשותף לכולם הוא שאי אפשר להגיד שהיתה הכרות שטחית בניהם. אלא ההפך הוא הנכון, היתה הכרות מעמיקה שנמשכה לאורך זמן ארוך מאוד, לפני המעבר למגורים משותפים וגם לאחריו אבל אחרי כל זאת.  . . . אהבה – אין !!!
 
התחלנו לדבר והשיחה היתה מרתקת וקולחת, כאשר אני מנסה להבין היכן נמצא "פקק האהבה" שיש לחלץ, ועל מה הוא יושב ? 


מכאן ומשם אחרי שעה וחצי שאני מנסה להבין אותה ואת חייה מכל כיוון אפשרי. אמרתי לבחורה תשמעי . . . . את לא מצליחה להתאהב כי את לא מגיעה לשלב שאת מעריכה באמת את האישיות של הגבר שנמצא איתך, תמיד יש בליבך איזה שהוא שמץ של זלזול נסתר, דק מהדק, כזה שאת שומרת רק לעצמך. . .  . אבל באמת באמת את מזלזלת ובזה  לבחורים שאיתך בסתר לבבך.
או לכל הפחות את לא מעריכה אותו מספיק. תמיד את מרגישה איזה קול פנימי שאומר לך "זה לא מה שחיפשתי" תמיד יש משהו חסר שגורם לחוסר הערכה כלפיו, הוא לא מספיק... זה הדבר שמוציא לך את הרוח מהמפרשים. כבר לא בא לך עליו...  ועוד קשר נגמר.



שקט השתרר בשיחה, ודמעות עלו מעיניה.
אחרי שתי דקות ארוכות של שקט היא אמרה , אתה צודק, ואתה לא יודע אפילו כמה אתה צודק. אם אני בודקת מאז התיכון את כל הבנים שהיו איתי בקשר, הדבר הזה חוזר אצל כולם. וגם היום בגיל 32.

אנחנו משפחה כזאת שמסתכלים על כולם מגבוה, כי באמת (וסליחה שאני אומרת) יש לנו על מה. כולם אצלנו מוצלחים והגיעו להישגים מרשימים בחייהם. תראה אותי, לכאורה מה חסר לי כל בחור רוצה אותי, אני משכילה ובכל המקרים יצא שאני גם מרוויחה יותר מהבחורים שאני מכירה. לא שאני גאוותנית חס ושלום, אבל באמת אנחנו משפחה מעל הממוצע. זו עובדה אובייקטיבית. אבל אתה איך הבנת את זה ממה שאמרתי ?

עניתי לה :  האמת היא שבלי לשים לב נתת לי את כל הנתונים מעצמך, הייתי רק צריך להקשיב לך, לכל מה שסיפרת, ולהבין מה הדבר החורז המשותף בכל המקרים.  
לא הבעת הערכה לאף אחד מהבחורים שיצאת איתם, למרות שאני בטוח שהיה מה להעריך בהם. (למרות שתמיד היה גם מה שהיה חסר בהם) הדברים הטובים שבאישיות שלהם לא בלטו לנגד עיניך. גם לא התאמצת ללמד עליהם זכות, לראות אותם יותר בעין טובה.
מצד שני הרחבת על מה היה חסר בהם בעיניך, ועל מה היה עליך להתפשר על מנת לקבל אותם. זה דבר שגם חזר על עצמו בקשרים השונים שלך, וגם ליווה אותך לאורך כל הקשרים.  מכאן הדרך לחוסר התאהבות קצרה מאוד, ולא משנה כמה זמן תמשך ההכרות, וכמה הכרויות שיהיו לך. זו אותה התופעה החוזרת על עצמה.


אז מה אני צריכה להתפשר כדי להתאהב ?

לא, את לא צריכה להתפשר, זה גם לא עזר לך להתאהב כאשר התפשרת, משום שכאשר התפשרת מצד השכל, הרגש שלך נשאר באותו מקום.  ובסופו של יום תבע את שלו. מה שגרם לך לא להתאהב בבחורים השונים.... כי אין רגש

מה שאת צריכה להבין אמרתי לה זה 

א -   שאתם לא משפחה אריסטוקראטית ששונה משאר בני האדם.  למרות שאולי אני מנפץ לך מיתוס שגדלת עליו, ולכן גם כולכם הגעתם להישגים המרשמים שהגעתם אליהם. מה שנקרא בפי העם "משפחה מוצלחת"  אך המחיר היה שהיו הרבה כאלה "שלא היו ראויים" לך ולמשפחה שלך

ב – ללמד זכות על בני אדם, לראות את הטוב שבזולת. או במילים אחרות  : עין טובה זה כל הסיפור.  מה שאומר שעין טובה זה לא לשקר את המציאות, אלא לחשוף את האמת, הטוב הנסתר שיש באנשים.


ג – על מנת להתאהב צריך לעבור ארבע שלבים  :

1 – הכרות 
2 – הערכה, שאת מעריכה את הדברים הטובים שיש בצד השני.
3 – חיבה, ככול שאת מעריכה יותר דברים טובים באישיות של הבחור שאיתך, כך       תהייה גם יותר רצון לקירבה, היינו חיבה.
4 – אהבה : ככול שתהייה יותר חיבה תהייה גם יותר האהבה.

היינו שאחד ועוד אחד = אחד.


בסיפור שלך לא היתה בעיה של הכרות, היתה הכרות ארוכה וטובה עם כל הבחורים. אלא שמלכתחילה לא מספיק הערכת אותם, כי תמיד שמת את עצמך מעליהם. (ומבחינתך בצדק) לכן, ובמיוחד עם כל התוספות שהעין הביקורתית שלך סיפקה לך. אף פעם לא היתה לך הערכה אמיתית כלפיהם, לכן גם לא היתה חיבה, לכן גם לא היתה האהבה, גם שחיכית שהיא תבוא, או שחיכית שהבחור ישתנה כי חסר לו עוד קצת על מנת להיות מה שחיפשת.

גם שאמרת לעצמך : נו טוב, נתפשר קצת עם החסרונות ועם מה שלא מסתדר לי. היה זה רק מצד השכל, וברגע שהרגש לא העצים את הטוב שיש בצד השני, הרגש נשאר עם מה שלא מסתדר לך – כך תפסת את הבחור.  ובמאבק הישיר בין השכל ובין הרגש ע"פ רוב הרגש מנצח את השכל. לכן גם אחרי שהסכמת להתפשר לא היתה התאהבות, וגם לא חתונה.
 
 
ואז הבחורה אמרה לי, כאילו השתחרר לה איזה קפיץ דרוך מבפנים
אז גם אתה חושב שאני בררנית, כמו כל "היועצים הטובים" הסובבים אותי ומטיחים בי את זה כבר שנים ?

יותר מתוכן הדברים, נצבט ליבי מעוצמת הכאב הכמוס בתשובה / שאלה שהוטחה בי כעקיצת נחש. כאב שאני מודע לכך שאין שכלי יכול לשער, ואין הרגש שלי יכול להכיל. ואיזו תשובה אוכל לתת כרטיית חובש על מכתה ?

אני : אני לא חושב שזו חכמה להגיד לאנשים שהם בררניים, שהם כאלה וכאלה. כמו שפיהם של חסרי העין הטובה, נעדרי הפירגון  מלא מהם.   החכמה הגדולה הנדרשת מאיתנו כאשר אנו שומעים כאלו סיפורים היא להיות מבחינת "עימו אנכי בצרה". להבין את הצד השני, להבין מהיכן זה בא לו ומה ניתן לעשות על מנת לשפר את המצב.

אני לא חושב שאת בררנית, באמת אי אפשר להתחתן אם לא אוהבים. וחבל שמי שהטיח בך את הדברים (למרות שוודאי כיוון לטובה) לא טרח להעמיק להבין עד כמה את באמת רוצה להתחתן, אך לא יכולה להתחתן ללא אהבה כמי שכפאו שד.


צריך לזכור כי כל אלו הנקראים בפי ההמון "בררנים" הם במידה כזו או אחרת "אנוסים בעל כורחם" הרגש בגלל 1,001 סיבות לא מאפשר להם להתקשר לצד השני. פעמים והחסימה הזו מתקיימת  בשניות הראשונות של הדייט הראשון, ופעמים בקשר הנמשך מספר חודשים.  אלא שבהרבה מהמקרים אותם  מחוסר מודעות עצמית לא עושים מספיק על מנת לבנות לעצמם תפיסת עולם אחרת שתשחרר אותם "מאינוסם"  ומטילים את נפילת הקשר בחסרונות הקיימים בצד השני.

לצערנו זו טעות נפוצה מאוד, זה לא רק אצלך, אלא אצל עוד הרבה מאוד אנשים מוצלחים וטובים. צריך לשים לב כשיש דבר שחוזר על עצמו מספר פעמים, ולטפל בזמן. אחרת נשכפל את הטעויות שלנו מדייט לדייט. בד"כ רוב האנשים לא עושים זאת.

אני לא חושב שאת אשמה בזה, את גדלת לתוך זה. הרי הבעיה הגדולה היא שאף פעם לא למדו אותנו לאהוב, גם לא כיצד להיות רגישים יותר ולהבין את הצד השני, וגם לא את עצמנו. פשוט לא היו שיעורים כאלו בבתי הספר וגם לא כחלק מהמסלול באוניברסיטה. הכל נסוב סביב ציונים והישגים שרק מגבירים את התחרותיות בין בני אדם. שזה למעשה הדבר ההפוך ממה שצריך על מנת להתחתן.

חבל להביט על העבר ולבכות, להביט לאחור זה דבר שלא בונה כלום ולא מקדם כלום. בדיעבד צריך להגיד שהכל מ-ה', והכל לטובה. אולי באמת לא היה בבחורים אלו החתן המיועד שלך. כך שעיקר הטעות היתה אורך הקשר ולא שלא יצאה מכך חתונה. דווקא על כך בדיעבד את לא צריכה להצטער.  

היום את צריכה לשמוח, משום שהיום את יודעת מה בונה את האהבה, ומה עוצר אותה. לכן כשתגיעי לקשר חדש, אם תרגישי שאתם מאבדים גובה, נתקעים או דורכים במקום. את צריכה להעמיק מאוד בלימוד זכות ועין טובה, לדבר על דברים אלו עם הצד השני בעמקות. לא להשאיר את השיחות רדודות, ואת המועקה עמוק עמוק בבטן. אלא דווקא לעלות את הדברים.  כך תגלו מה עובר עליכם  ותגיעו להבנה זוגית ברמות שתרם הכרתם.

בדרך זו אני מקווה  תצליחו בעצמכם לשחרר את "פקק האהבה"

אם לא עלתה בידכם, לא להתייאש  - אפשר להרים טלפון ולדבר על כך. כבר היו מקרים שליוותי שבע"ה הצלחנו לשחרר את "פקק האהבה" והזוג הגיע לחתונה

את הרי בחורה חכמה וכשרונית, יפה וחברותית. בעצמך אמרת כמה בחורים רצו אותך משך השנים. אל תשכחי את זה, ואל תתפסי למחשבות שליליות שרק משקרות אותך ולוקחות אותך למטה. אני רוצה שתדעי. אני כלל לא דואג במקרה שלך. רק אל תיפלי לעצבות וייאוש, אין שקר גדול מזה.  ואני יודע שכל המעלות הטובות שיש בך יעזרו לך להתחתן עוד השנה עם הבעל שיעריך אותך ויכבד אותך ואת אותו.

מתוך כך, ומתוך כל הדברים שלמדנו. בע"ה תתחתני עוד השנה והאהבה והשכינה תשרור בינכם.
 
 
אלי גרון
ביה"ס לזוגיות בואי כלה
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים