כיצד להגדיר נכון מה אני מחפש/ת בדייטים
 

ודאי גם אתה, או את נתקלתם בשאלה הראשונה ששואלים אתכם כאשר רוצים לשדך לכם. שאלת הדודות / והשדכניות, שאלת ה"מה את/ה מחפש/ת". ישנם אנשים שעונים לשאלה הזו באופן מאוד מהיר, כאילו לחצת להם על איזה כפתור הדפסה בנפש וכל המלל נשפך. וישנם מצד שני שעונים על כך באיטיות רבה. יש כאלו שיגדרו מה לא ויש ניסוחים שגם אם יבואו מעשרה אנשים שונים הם יראו בדיוק אותו דבר : אני מחפש : נאה, חכמה, צדיקה וכ"ו.
 
אם כן, כיצד נגדיר מה אני מחפש בדרך הטובה ביותר ? כתשובה לשאלה זו כתבתי מאמר בשם " כיצד להגדיל את מאגר ההצעות שלי" בו אני מציע לאדם להגדיר את עצמו תחילה ומתוך כך לחפש מי מתאימה או מתאים לאדם עם כאלו נתונים.  שלחתי לך את המאמר הזה כטיפ מספר – 2  ברשימת 12 הטיפים להצלחה בדייטים.  לאחרונה  כתבתי מאמר נוסף,  משלים למאמר זה הנמצא תחת קטגוריית מאמרים באתר ביה"ס לזוגיות בואי כלה. ניתן להגיע אליו בקישור זה

היום אני רוצה לדון בשאלה הזו מכיוון אחר. מכיוון שאני נתקל בו רבות, (רק ב- 24 שעות האחרונות היו לי שני מקרים כאלה) שמבקשים ממני שידוך כזה או אחר ואני בתוככי נפשי מתנגד לשידוך המבוקש. (לפעמים גם אומר ולפעמים לא) מפני שברור לי לחלוטין, כי דייט כזה גם אם יגיע לחתונה, יגרום לבני הזוג לתקלות רבות בניהם. לעיתים עד כדי הפרעה בשלום הבית  וההמשך ה' ישמור.


כלל מספר 1 (ותרשמו אותו ככל ברזל)
חתונה לא נועדה לשדרג את המעמד החברתי, העדתי, הכלכלי, או הפינוקי של אדם כזה או אחר.
חתונה נועדה להקים בית שטוב ונעים לחיות בו. בית שיש בין בני הזוג קשר ברמות שונות מתחלפות (בסדר מלמעלה למטה)  אהבה, אחווה, שלום ורעות (מתוך שבע הברכות)  מתוך כך להביא את הדור הבא לעולם ולגדלו באהבה ורוך לחיים של קדושה וטהרה יהודים. (שו"ע אבן העזר, א)
כאשר המטרה ברורה (גם אם הגדרתם אותה אחרת) השאלה שצריכה להישאל היא : האם מה שאני מחפש משרת את המטרה, מקדם אותה. או לא משרת את המטרה ומתנגד לה.  

לדוגמא: אישה המחפשת בהגדרה אדם עשיר על מנת להיות "מסודרת" לכל החיים, (כלומר שהוא גר במקום כמו הרצליה פיתוח / סביון, אבא שלו יבואן גדול / בעלים של חברה וכו') מלבד הטעות הבסיסית באמונה, שה' שולח פרנסה לכל אחד ע"פ מה שמגיע לו וכן העובדה שהעושר יכול להתנדף כלעומת שבה, היא תישאר עם בעלה כמו שהוא.  

הטעות העיקרית היא בהתעלמות מהשאלה מה המידות הנפש המוטבעות בנפש של האדם העשיר,  מה המשמעות של רמת החיים והנורמות החברתיות בהם הוא גדל וכ"ו. כלומר אם ניקח בחורה שגדלה בבית ששני ההורים שכירים. שהביאו הביתה את מחייתם הממוצעת בכבוד. היא מעולם לא שמעה בבית (ק"ו מדי ערב) דיבורים על שוק ההון, על מניות ודיונים על משמעות שער הדולר המתחלף. היא לא גדלה בבית של איש עסקים שלוקח סיכונים כלכלים ומצליח בהם.  גם מעולם אבא שלה לא נסע שבוע לסין, או שלשה ימים לתערוכה בגרמניה מדי חצי שנה. . . . כל זה והרבה מעבר לכך. פשוט זר לה.

היא גדלה בבית שבו הביטחון הכלכלי היה לשאוף לעבוד בחברה גדולה שאין סיכון שתפשוט את הרגל, שיש תנאים טובים, שיש משכורת שמאפשרת לגמור את החודש בכבוד. לימדו אותה שלא טוב להתלונן ולקטר כי צריך לשמור על העבודה שלא יפטרו אותה חס ושלום.    שאיפת החיים שלה היא שאיפה ליציבות, היא גדלה בבית שהשאיפה המרכזית בו היא ליציבות  ול-"נורמליות".


לעומת זאת הבעל שהיא רוצה, גדל אומנם בווילה גדולה, עם כל הפינוקים מסביב. אך שאיפת החיים לביטחון עתידי, לקרקע יציבה ושקטה לאורך זמן, היא ע"פ רוב לא מנת חלקם של בעלי החברות והסוחרים הגדולים. הם יודעים לצאת לים הגדול ולנווט את ספינתם במים הסוערים. אם רצו חיים "בטוחים יותר", הם היו נשארים על החוף והיו עובדים אצל מישהו שהיה נותן להם את הביטחון המדומה. אך נטיית הנפש של האדם העשיר שבו גדל החתן המבוקש, היא כנטיית הנפש של יורדי הים. השמים נפשם בכפם להפליג במים אדירים עד קצה העולם. כנטיית נפשו של החקלאי הטומן מליון שקל באדמה, שלפעמים זה כל הונו, ולפעמים אפילו הלוואה (השכיר הנ"ל לא היה מזיז אותם מחשבון הבנק) וכל שנותר לחקלאי  הוא לפרוש ידיו לחסדי שמים. . . . . ולקוות שיהיו רווחים טובים בעוד חצי שנה.  . . .

עכשיו שימו את הזוג הנ"ל בבית אחד. אחרי שנגיד  (בשביל הסיפור) שהתגברנו על כל פערי המנטליות והבנת החיים שבניהם. האם הזוג הזה יהיה מאושר ?  האם הם יבינו אחד את השני ? האם ידברו באותה השפה  כשהבעל יספר לאישתו הטריה את לבטיו בעבודתו הבכירה, האם היא תבין את המהלכים שהוא עושה, תהיה שותפה להם, האם היא תתמוך בו ?

הרי השאיפה הכלכלית המובנת  שלה היא למצוא עבודה קבועה כשכירה ובכך לחיות על קרקע כלכלית  יציבה עד כמה שאפשר.  לכן היא גם חיפשה את החתן הזה.  אך לעומתה השאיפה שלו היא להצלחה בעסקיו, הוא לא מחפש את "הבונקר" כמוה. הוא יוצא החוצה, לוקח סיכונים, מייצר מקומות עבודה יציבים לאחרים.

הוא רואה את החיים מזווית אחרת, מנתח אותם אחרת וגם מגיב להם אחרת. "הבונקר" שמבחינתה הוא ההצלה, מבחינתו הוא הצימצום והמחנק היותר גדול לשאיפות חייו ולמה שהוא באמת מסוגל לעשות וליצור בחיים. 

אני רואה צורך להדגיש כי תפקידו של הבעל להביא פרנסה אל ביתו ולשמש משענת כלכלית למשפחתו. בין אם הוא שכיר ובין אם הוא עצמאי. גם בכתובה הוא מתחייב על כך "לזון, להוקיר ולפרנס כהלכות גברין יהודהין." טבעי שהאישה תחפש קרקע כלכלית יציבה אצל בעלה. אך כשהדבר הופך להיות חלק מהגדרות הבעל שמחפשים יש לצפות להבדלי מנטליות גדולים, שהתוצאות שלהם יבואו בהמשך החיים.

אני גם לא אומר שעשירים צריכים להתחתן דווקא עם עשירים, למרות שגם זה קורה. לא מפני הכסף, אלא  מפני שהם מדברים באותם מושגי החיים, הם בעלי אותה מנטליות. שאם לכך יש מענה והבנה בין בני הזוג, כמות הכסף בחשבונות הבנק של המשפחות, או של החתן והכלה. כבר לא משנים.  
 
עד כאן אני מניח שהדברים נראים לרוב האנשים די ברורים. והכלל שקבעתי בתחילת המאמר כי  חתונה לא נועדה לשדרג את המעמד החברתי, העדתי, הכלכלי, או הפינוקי של אדם כזה או אחר ברור יותר כאשר מבינים כי יש מחיר, לפעמים כבד שאנשים משלמים על מנת שבן הזוג או בת הזוג יביא אותם למקום שהם לא נמצאים בו. הפער הזה בין המקום שבו הם נמצאים לבין המקום אליו הם שואפים, הוא פער שיתבע את שלו במלוא עוצמתו, כאשר בני הזוג יתחילו את חייהם ביחד בבית אחד, בלי כל התפאורה מסביב והדמיון העולה על גדותיו בפגישות.


דוגמא דמיונית נוספת, שיש מה ללמוד ממנה היא דוגמא לגבר המחפש אישה, שבין שאר הדברים שאומר, מזכיר  "שגם למדה רפלקסולוגיה ועיסוי"  וזה לא נפלט לו בטעות מהפה מפני שגם הוא בא מהתחום. במקרה כזה הפער המנטלי ברור. אצלה המגמה לנתינה ולעזרה לזולת היא מגמה דומיננטית שהשפיעה עליה די כדי בחירת מקצוע שיעשה טוב לאחרים. אצלו המגמה האגואיסטית לקבל תופסת כנראה מקום נכבד (גם אם זה נפלט לו בטעות)  הפער ברור, ואין כאן השלמה אחד של השני, ויצירת הרמוניה של נתינה וקבלה בין בני הזוג. אלא ניסיון פסול לשידרוג תפנוקי החיים באמצעות הנישואין.
 
הבאתי בכוונה שתי דוגמאות שונות שאינן דוגמאות נפוצות. על מנת שרבים יזדהו עם רעיון זה בנקל ואף יסלדו ממנו. מפני שבדוגמאות האמתיות הנפוצות בחיים, אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם רואה נגעי עצמו. במציאות הדוגמא היותר בולטת היא הניסיון לשדרג את המעמד העדתי באמצעות הנישואין. אני פוגש או מדבר לא אחת. ( ובתחילת המאמר כתבתי – פעמים תוך 24 שעות) עם בחורים ובחורות שאומרים לי שרוצים להתחתן דווקא עם אשכנזיה או עם אשכנזי. כל עוד גם הם אשכנזים אני לא מרים גבה. יכול להיות שהם ביררו לעצמם מה מתאים להם ע"פ מה שהם. זה אולי צובט בלב, אך זה בסדר.

אם זה קורה אצל ספרדים, אני מתחיל לחשוש שמדובר על עוד ניסיון פסול לשידרוג המעמד החברתי/עדתי באמצעות הנישואין. דבר שעלול לגרום לפער מנטלי בין בני הזוג ולמריבות מיותרות. אם זה בא להם באופן טבעי, בלי לייחס חשיבות רבה מדי לעדה. כנראה שהפערים המנטלים בניהם לא כל כך גדולים ובכל אופן ניתנים לגישור.

אך שיא השיאים הוא שאנשים מפתחים אידיאולוגיות סביב הנושא הזה. היה לאשתי לפני מספר חודשים שיחה של למעלה משעה עם בחור (סטודנט לאחד המקצועות הנחשבים בחברה) לא אשכנזי. שהסביר בלהט בכל הכוח, כאילו חייו תלויים לו מנגד. מדוע רוצה שידוך דווקא עם אישה אשכנזיה ולא עם אישה משום עדה אחרת. כאילו שבכך תלוי אושרו בביתו או בחייו בכלל. וכאילו שהוא לא יוכל לחיות עם אישה שגוון עורה קצת כהה . (טענה שלא הבנתי את ההיגיון שלה עד היום.) . . .  .ובמיוחד שזה היה גם גוון העור שלו.

לסיום אני יכול לספר לכם, כי בתקופה שגרנו סמוך למכון מאיר בקרית משה בירושלים, הכירה אשתי לבחורה אשכנזיה בחור ממוצא אתיופי והם אכן נפגשו מספר פגישות. עד שביררו לעצמם שהם לא מתאימים.  הבחור ממוצא אתיופי שנולד וגדל בארץ, לא ביקש להיפגש דווקא עם אשכנזיה אבל זה יצא ככה. היו קווים משותפים לשניהם שעל פיהם הכרנו בניהם. הבחורה האשכנזיה מצידה, לא גדלה בארץ. היא נולדה וגדלה בארה"ב. שם חונכה שגוון העור לא מעיד על אישיותו של אדם. לכן יכלה גם להכיר באמת את אישיותו העדינה וליבו הטהור של הבחור. את המעגל הרחב יותר של הקשר בין המשפחות במידה והם היו מחליטים להתחתן. השארנו לשיקול דעתם.


יהי רצון שנזכה להקים בתים בעם ישראל על אדני התורה והיושרה. ללא קיצורי דרך למקומות שאין אנו נמצאים בהם. הגורמים למחלוקות מיותרות רבות בין איש לאישתו. ומתוך כך נזכה גם להפרייה ברוכה בין העדות השונות בעם ישראל. ולגאולה שלימה במהרה בימנו אמן.





 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים