וידאו טעימה מוובינר להתחתן בפחות משנה  |  
 
גורם אחד (מרכזי)מני רבים

ידוע הדבר, כי לא כל פעולות האדם הם רציונליות. אנו מושפעים מגורמים רבים. חלקם חיצוניים לנו, וחלקם (כלומר רובם) גורמים פנימיים לנו. היינו התת מודע הגורם לנו להגיב כפי שאנו מגיבים. או לפרש כפי שאנו מפרשים מקרים מסויימים לכאורה באופן רציונאלי ע"י המודע.

חז"ל מלמדים זאת במילים : כל הפוסל במומו פוסל. כלומר : אם זיהיתי אצל הזולת דבר מסויים שמפריע לי. זה מפני שדבר זה נמצא קודם כל אצלי.

אדם שלא נותן אמון באנשים אחרים לדוגמא. יחשוב שגם אנשים אחרים הם כאלו, ולכן הם לא נותנים בו אמון.

אדם שעיינו צרה בדייט עימו נפגש, ומחשב בדקויות מי שילם וכמה בפגישות ובאיזו מסעדה. יטען שהצד השני קמצן, כאשר הצד השני ישקף (אולי בלי לשים לב) את היחס שקיבל מאותו אדם.

כל זאת דברים ברורים שאני מאמין שרובנו מכירים. אם כי לא תמיד מספיק מודעים להם כאשר סוקרים את בן  הזוג או בת הזוג איתם אנו נפגשים.
אם כן,  נשאלת השאלה כיצד נדע עד כמה התגובות שלנו במודע, מושפעות מתפיסות והשקפות הנטועות בנו עמוק עמוק בתת מודע ?   
היינו    : האם באמת "כל המשחק מכור מראש" כאשר אנו נדרשים לשפוט אדם מסויים.  או להגיב לשאלה מסויימת בנושא השידוכים ?     משום שאנו לא עונים באופן אובייקטיבי. אלא באופן סובייקטיבי לחלוטין הנגוע באינטרסים אישיים מכף רגל ועד ראש ?

על מנת לענות על שאלה זו. צריך לשאול את התת מודע את השאלות הנכונות. על כן  העליתי לאחרונה סקר לאתר בואי כלה השואל שאלה המכוונת בכינון ישיר הישר אל התת מודע של העונים עליו. היינו : שאלה שחייבים לענות עליה "בשליפה מהמותן" ולא שאלה הדורשת חשיבה מפוכחת המנתחת שכלית את הנושא.

שאלת הסקר היא : מה הדבר שהכי מציק לי  בנושא שידוכים  ? זו שאלה שבהחלט צריך לענות עליה דווקא מתוך תחושות הבטן, ולא כשאלה שכלית מחושבת.  

אקדים ואומר, כי למרות שאני מכיר את המציאות שמייד אדבר עליה.
הסקר הפתיע אותי בעוצמה הגדולה שלו, וכן במסקנות מרחיקות הלכת שהגעתי אליהם מפני כך. מה שנתן גם בסיס לתאוריה שלי על בעיית הרווקות המאוחרת בדורינו, הנוגעת באופן ישיר או עקיף לכל אחד ואחת מהקוראים, אך זה כבר נושא למאמר אחר.

אם משרד פרסום היה הופך למשרד שידוכים, מה היה "מפרסשדך"

על מנת להבין את תוצאות הסקר אני רוצה להשתמש בידע הנלמד לסטודנטים בכל בית ספר לפרסום בעולם, מיד בשיעורים הראשונים לפרסום. שאלת השאלות שכל פרסומי צריך לדעת לתת עליה תשובה בכל נושא אותו הוא מפרסם היא  :  
מה מניע אדם לצאת מאזור הנוחות שלו, ולבצע פעולה של קנייה, או כל פעולה אחרת ? זו היא שאלת כל השאלות בפרסום יעיל . . .  מה מניע אנשים לפעולה ?

שתי התשובות הבלתי מעורערת של כל בתי הספר לפרסום בעולם הם :
הכאב והעונג. (אני מוסיף אידיאלים, אך בבתי ספר לפרסום לא מדברים על כך)

היינו : אם אתה רוצה למכור שבוע נופש בבית מלון העולה אלפי שקלים.(ולך תוציא אלפי שקלים מאדם שכיר)  אתה צריך שהרוכש הפוטנציאלי העובד קשה למחייתו. ידמיין את כל העונג השלווה והרוגע שהוא ישיג, אם רק יקנה כעת את חבילת הנופש. הוא יזכה לעונג, לטעם גן עדן, כאשר יקבל את כל פינוקי המלכים משך שבוע באותו בית מלון יוקרתי. יפנקו אותו כמו שלא חלם, הוא יקבל עיסויים ואוכל משובח, הצגות בערב, ושלווה ועונג עד בלי די. . . .  

כך אחרי שהצלחת להצית את הדמיון, בדברים שאין לו בחיי היום יום שלו. גרמת לו לטעום, אבל רק לטעום במחשבתו, מכל תענוגי הבלי העולם הזה. הוא צריך להרגיש פרייר אם הוא לא יצא לנופש הזה. אפילו, ואולי דווקא. בגלל שהוא עובד קשה למחייתו, ומשכורתו קצובה לו. לכן על מנת להשתחרר מאפרוריות העבודה השוחקת והמתישה. הוא יצא לשבוע נופש של בטלה על שפת הבריכה המעורבת. או "לשייט תענוגות חלומי" מול האיים השוממים של יון ותרבותה המתפוררת. שבראייה ארוכת טווח לא תורמים לו באמת תרומה אמיתית לבניית החיים שלו. שיהיו טובים ומלאי עונג וסיפוק.

בקיצור : תן לאדם לדמיין עונג, ותניע אותו כמהופנט לפעולה של שליפת הארנק וגיהוץ כרטיס האשראי גם אם זה לא הגיוני . . .
זה עובד ! ! !    ועובד מדי יום ביומו ! ! !

הצד השני של טכניקת השיווק היא שמה שמניע אנשים לפעולה זה הכאב. ומהבחינה הזו כמה שיותר כואב, יותר טוב.
לכן על מנת למכור לנו ביטוח חיים לדוגמא. מספרים לנו על פלוני שנפל מהסולם בבית ושבר את האגן, ישב בבית חצי שנה ללא פרנסה, עד שחזרה לו המשכנתא, הבנק מכר לו את הבית, והוא כעת גר באוהל ברחוב, שהגרוע מכל זה שאישתו עזבה אותו בשל כך, והבן שלו התחיל לגנוב שיהיה מה לאכול, המשטרה תפסה אותו,  וכ"ו וכ"ו.

ואת כל זאת יכל למנוע מעצמו אם רק היה עושה ביטוח חיים בשקל אחד ליום !
אך אומרים המרצים לפרסום :  "כמה שיותר כואב יותר טוב" זה מניע אדם לפעולה. הרי אם זה לא הולך להיות כל כך כואב, הוא לא יקום מהכורסא.
 
מה כל זה נוגע לסקר, ובכלל לעניין השידוכים ?

פעמים רבות אני נתקל באנשים המוותרים מהר מדי על קשר שיכל להתפתח לחתונה, ומעדיפים לעבור לאופציה הבאה . . . "כי ב"ה יש הרבה אופציות אז למה להשקיע כשיש בעיות ? ".  
או באנשים היודעים יותר מדי טוב מה הם מחפשים. עד כדיי כך שההגדרות האלו גורמות להם לפסול הצעות טובות שהיו מתאימות להם באמת.   
או אנשים שלא מוכנים לשלם את המחיר להתחתן, היינו לוותר על "החופש שברווקות" או להימנע מנטילת האחריות של התמודדות אמיצה יותר עם החיים.

אז אפשר לענות לאותם האנשים באופן פרטני על כל נושא ונושא. ואפשר לשאול שאלה כוללת, שאלה יותר שורשית. להגיע לנקודה מהיכן הכל נובע. זו שאלה שכל שאר ההתמודדויות הם תוצאות ופרטים שלה
 
השאלה היא מה גורם לך כאב ומה גורם לך עונג בנושא השידוכים ?  וכיצד להשתמש נכון בנתונים הללו על מנת שלא רק יפריעו, אלא שהם אלו שיעזרו לי להגיע לחופה יותר מהר.

אם הכאב לראות בלוח שנה שעברה עוד שנה ולא התחתנת, או הכאב באי הבאת ילדים לעולם. או כאב אהבה נכזבת, או התסכול מהרווקות,  הם כאבים גדולים.דווקא הם צריכים להיות חיוביים, ומעשיים. להניע אותנו לפעולות מעשיות, ולשמש מנוע חזק שמייצר עוצמה העוזרת לנו לעשות את כל הנדרש מאיתנו על מנת להתחתן. זה הוא הכאב המניע.

מנוע שמנצח את כל הבעיות והתפיסות שגורמות לנו לפסול מהר מדי הצעות שונות, או לא להשקיע מספיק בקשר, או בלימוד כיצד לפתח קשר שיצליח. היינו כל הדברים שמפריעים בבניית זוגיות. (ותמיד יש בעיות למכביר, אין בן זוג או בת זוג מושלמים)

מצד שני, צד העונג, כמו  העונג בלכתוב בלוח שנה בגדול ובצבעים את יום החופה, ולהביט בתאריך הקרב מדי יום.
או העונג שיהיה לך בילדים שלך.
או העונג באהבה הפורחת בזוגיות שלך,
כמו גם העונג מנישואין טובים. גם הם צריכים לשמש מנוע חזק שמייצר עוצמה העוזרת לנו לעשות את כל הנדרש מאיתנו על מנת להתחתן.


אלא מה  : ?  שאם בתוצאות הסקר יש
18% שהדבר שהכי מפריע להם בנושא הכרויות הוא הפחד מלהתאהב ולהתאכזב. 14% שהדבר שהכי מציק להם כשהם חושבים על דייט זה להציג את עצמם כל פעם מחדש.
9% שהדבר שמציק להם בדייטים הוא החשש  מפגישה שלא בכיוון שלהם.

זה אומר שלפחות ל – 43% מהאנשים הנמצאים ב הכרויות. שתול בתת מודע מסר סמוי הגורם להם לחוסר מוטיבציה להפגש ולהגיע מהר לחתונה.  

או בלשון הפרסומאים  " אין את הטריגר המניע לפעולה"  אם "הטריגר" של הכאב והסבל מהרווקות, או "הטריגר" החלומי כמו של הבית מלון
אך שהעונג והשמחה העתדיים הם כתוצאה מנישואין מאושרים והבאת ילדים לעולם.    לכן אין מספיק כוח המניע לפעולה החלטית בנושא. הגורם להגיע לחתונה

כל זאת עוד לפני שעשיתי סקר השואל " מה הדבר הראשון שאתה חושב עליו, כשאתה חושב על נישואין ? "שגם שם צפויות להיות תגובות דומות של התנגדות התת מודע ברמה כזו או אחרת, שכמובן שמות מקלות בגלגלי העגלה המוליכה את יושביה לחופה.

לסיום אומר שתוצאות סקר זה נוגעות לכולם, גם לאלו שאצלהם המטרה ברורה והמוטיבציה גבוה. מפני שהם נפגשים עם הצד השני, שיכול להיות שיתקדם צעד קדימה, אך ייסוג שניים אחורה כאשר הקשר מתקדם לחתונה.

על זאת ארחיב בע"ה במאמרים הבאים, שם אדבר
כיצד לנהל נכון את השיחות במהלך הפגישות. גם כאשר הצד השני מהוסס.
על מה מדברים
כיצד גורמים לצד השני להפתח, ולהפסיק לפחד,
כיצד מתקדמים יחד בכוחות משותפים ותומכים אחד בשני. לחופה ולחיים המשותפים שאחרי החתונה.



אשמח לתגובותיכם המחכימות




 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

לייבסיטי - בניית אתרים